את המשחק הכרתי רגע לפני הפיגוע , ומיד לאחריו הוא הפך לכלי ריפוי חזק ומשמעותי בשבילי , דרך לימודים בתאטרון הגוף ופסיכודרמה ואומניות , 

בסוף לימודי בתאטרון הגוף העלתי הצגת יחיד על הפיגוע ובין תנועה לתנועה גם את נקודת מבטו של הליצן והבופון על מה שהיה ...ידעתי שיום יבוא והצגה זו תעלה שלמה יותר על הבמה . 

שנים רבות שהתמקדתי בשיקום גופי הפצועה והחיים כהרגלם זרמו לכיוונים שונים עד שנאספו שוב לאותה נקודה ממבט בשל יותר וחזרתי את החזון שלהעלות הצגה זו מתוך ידיעה שזו אחת מן הדרכים לגעת בסיפור ,בתהומות הכואבים ופסגות המוארות דרך תנועה ,קול ,מילה , מבט דימעה וצחוק , והריפוי שבה מתוך זה , הוא לכולנו , לי על הבמה ולקהל הפעיל ,שאינו רק צופה כבמסך אלא חי פעיל פועם ומרגיש... 

לאחר ההצגה תהיה אפשרות להיפגש ,לשתף ולשאול.

ההצגה כרגע בתהליך עבודה ומיועדת בעיקר (וממש לא רק )  למוסדות חינוכיים ואירוגנים .